הביטוי  "כמעשה שטן" משמש אותי עכשיו כשאני מחפש בטרוף הולך וגובר את העט הנובע האהוב שלי שנעלם ואיננו. מרגיז. אבל בשביל זה בדיוק יש שטן. שנוכל להאשים אותו בהיעלמויות של עטים. זאת ההזדמנות להזכיר לכם שהשטן מאז ומעולם שימש כמשרתו הנאמן והבלתי נלאה של אלוהים, כפי שזכור לנו מספר איוב: "ויאמר אל השטן אי מזה תבוא? ויען השטן ויאמר, משוט בארץ ומהתהלך בה." או במלים אחרות, הסתובבתי פה ושם וחיפשתי עטים נובעים בשבילך, מלך מלכי המלכים. הרי יש לך את כל החתימות האלה לעשות בערב יום כיפור.

ואף על פי כן ולמרות עוגמת הנפש שלי, אני מודיע בזאת שאני עומד בכל תוקף על זיכויו המוחלט של השטן בתיק שניים עשר נרצחי שָרלי אֶבּדו ב- 7 בינואר 2015, ובתיק הפחות מתוקשר, של אלפיים נטבחי העיירה בָּאגָה בצפון מזרח ניגריה. גם הפשע המחריד הזה בוצע בדיוק באותו תאריך.

אבל השטן לא היה שם. הוא אולי שוטט בעולם באותו יום אבל ב-7 בינואר בוודאי לא נקלע לפריס וכנראה גם לא הגיע לחבל בורנו הנידח על גבול ניגריה וקמרון.

כי האחים שריף וסעיד קואשי, כמו גדודי "בוקו חאראם" המניפים דגל שחור שעליו מוכרזת אמונתם, עושים את עבודתו של אלוהים באופן ישיר וביעילות אכזרית בלי עזרה וללא תיווך של אף אחד. השטן – פנסיונר עלוב שכמותו – שימשיך לגנוב עטים מאגור שיף וסלמן רושדי. לאלוהים יש משרתים חדשים עכשיו, והם קנאים, החלטיים, חסרי רחמים, ובעיקר רציניים. רציניים לגמרי.