אזרחי גאנה יוצאים היום לקלפיות לבחור להם נשיא חדש. והנה תזכורת. ב-1966 הודח הנשיא הראשון קוומה נקרומה בהפיכה אלימה ופסלו הופל. ראשו של הפסל נעלם והתגלה רק אחרי 43 שנים, ב- 2009. כעת ניצב הפסל נטול הראש בפארק נקרומה באקרה, והראש לידו. בנפרד. כאמור – תזכורת.

אוסו, קייפ קוסט, אלמינה – תחנות העבדות שהפכו לאתרי תיירות. כאן – תא העונשין של אלמינה.

על אי בשפך הוולטה, אני שואל מישהו, איפה אני? מה שמו של המקום הזה? והוא מתכופף ורושם את התשובה בחול.

ברכות, יקירי. מועדון האינטלקטואלים החדש-ישן שהצטרפתם אליו, לפחות אד-הוק (כלומר אתם רשומים כחברים על אף שהפעילות המוצעת לכם היא רק אנפופים ומשיכות כתפיים, כל אחד בזמנו החופשי ובמקום הנראה לו), הדפיס את שמותיכם באותיות ירוקות על מודעה בעיתון "הארץ". כך יכולים שאר חברי המועדון, ששמותיהם כבר הודפסו בשבוע שעבר ולפני שבועיים או שלושה, לראות שגם אתם שם. במועדון. יחד איתם. יחד עם הטובים. כי זה הרי מועדון שמקבל לשורותיו רק את הטובים. הטובים באמת, זותומרת. ותראו מי נמצא שם איתכם, במועדון, תראו. העילית שבעילית.

ברכות, יקירי. נכון, השמות מסודרים לפי סדר האלף בית, וצריך לעבור את הרשימה שם-שם, כדי לגלות שהחשובים באמת כבר הופיעו במודעה הראשונה, וזאת הרי כבר המודעה השלישית או הרביעית, ואתם בעצם שייכים לשאריות, כלומר אתם רק חצי חשובים. אולי רק רבע. אבל עזבו. בואו לא נהיה קטנוניים. אתם שם, וזה מה שחשוב. אתם במועדון.

ואל תעלבו, יקירי. בבקשה. לא. אני לא בז לכם. אני מבין לגמרי. אלף, גם זה סוג של יחסי ציבור. כלומר, אם אתם מספיק חשובים ומפורסמים כדי למכור מפלגה (שכולה צדקה וחסד) אין ספק שאתם זכאים למכור באותה הזדמנות גם את הכישורים שבזכותם נבחרתם לתפקיד. בית, אתם יקירי, בניגוד לגראוצ'ו מרקס, שמחים כל כך להיות רשומים במועדון שהסכים לקבל אתכם, שלא אכפת לכם בכלל את מי המועדון הזה מסרב לקבל.

ושוב, אל תעלבו, אם אומר לכם שחתימה על מודעות של מפלגות מזכירה לי דברים לא טובים שקרו בתקופות לא טובות, במקומות לא טובים. אבל, כמו שאומרים, יחי ההבדל הקטן. הרי המפלגה הזאת, כבר אמרתי, כולה צדקה וחסד.