באוקטובר 1946, על הגרדום, רגע לפני שנפערה הרצפה מתחת לרגליו, צעק הפושע הנאצי יוליוס שטרייכר אל העיתונאים שנכחו בתלייתו: "פורים-שפיל!" האם רק ניסה להוכיח לאומות העולם שלגרמנים יש חוש הומור למרות הכל? או שאולי, בדרכו המרושעת, ניסה לעלוב עלבון אחרון בעם היהודי, וכשדיבר אליהם בקולו של ויזתא, ניסה להזכיר להם, ליהודים, שגם הם יודעים לרדוף ולא רק להיות נרדפים? שגם הם יודעים להיות פוגרומצ'יקים ולשמוח שמחה גדולה? שגם הם יודעים להטיל אשמה קולקטיבית?

קראו שוב את המגילה, גבירותי ורבותי. אין שם שום דבר מצחיק. רק אינטריגה פוליטית, רשעות, זנות, השפלה, וטבח. ובעיקר – הסרת מסכות.