לאלה שחוגגים את חגי ישראל על פי התאריך הלועזי, לרגל ה-5 באוקטובר, עוד קטעים מהרומן שלי "בחול"-
1.
נהגתי כל הלילה.
אורו של ירח פחוס האיר את המדבר. ההרים, ערימות שחורות, התרחקו מהים ונדחקו מזרחה. צלליות בתים נמוכים, מגדלי קידוח, מאגרי בטון, דקלים בודדים, חלפו מד פעם ליד הכביש.
עם עלות השחר הגעתי למבואות ראס סודר. ארבעה צנחנים על ג'יפ נושא תותח-לא-רתע הסבירו לי בעילגות ילדותית איך לצאת מסבך הצמתים אל כביש סואץ- מיתלה.
רעדתי מקור.
"רוצה מעיל או משהו?" שאל אחד מהם ובלי לחכות לתשובה, משך מתוך פקעת חפצים שהיתה תקועה בין רגליו מעיל אפור. זה היה מעיל נאט"ו מרופד ששרידי רקמת השחור-אדום-צהוב של דגל גרמניה עוד היו על כתפו השמאלית ועל חזהו התנוססו האותיות צ.ה.ל.
לבשתי אותו והתמלאתי אושר. לא ידעתי עד כמה חשקתי במעיל הזה, עד שלא היה שלי. וכן, בדיוק כפי שחשבתי, ריח זר, ריח קל של שמן רובים נדף משרווליו, ובמצנפת המרופדת היה שקוע ניחוח קל של אפטר-שייב.
סלח לי על הדימוי הבאנאלי: היתי כמו ילד שמצא צעצוע שאבד לו.
הצעתי לצנחן קרטון "טיים" בתמורה והוא, שכלל שלא התכוון לבצע עסקת חליפין, סרב בתוקף. אבל חבריו נענו להצעה במקומו ומיד חילקו ביניהם את השלל. אחר כך חזרו שוב על הוראות הדרך והזהירו אותי מפני חוליות קומנדו מצרייות, שעל פי התדריך שקיבלו, פוזרו במהלך הלילה בואדי סודר ואזור המיתלה.
"אם תפגוש אותם," אמר לי אחד מהם בעליצות, "תמסור להם שהנחשים של שמונה מאות תשעים מחכים להם אחרי הסיבוב."
המשכתי בדרך כשאני מכורבל במעיל הכבד וסיגריה בוערת תלויה על שפתי התחתונה. עיני נעצמו.
2.
שתי רביעיות מטוסים זהרו בשמיים הלבנים, חלפו בזו אחר זו ונעלמו באופק, אבל כעבור זמן קצר חזר והבהיק קו מתכתי אחד בודד מעל הצומת. הוא צלל אל הגבעות כשהוא גורר אחריו לשון אש מעשנת.
שלושת החיילים הרימו את ראשיהם.
מייקי עקב עם עדשת מצלמתו אחרי המטוס הנופל.
מורג חזר. "כוסאמוק הסקייהוק הזה," רטן, "הרמתי את הראש להסתכל והשתנתי על עצמי. "
פטריית עשן עלתה מאחורי הדיונה.
"ככה זה, אורי," אמר מייקי, "מלחמות זה לא בשביל זקנים."
מורג חייך. נדמה לי שזאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך. גבותיו, ששיבה זרקה בהן, התרוממו מעל למסכה המרושעת של משקפיו הכהים.
"לנו יש את התבונה, את הציניות, ואת השלטון," אמר, "ומה לצעירים יש? רק אומץ."
עוד קטעים – מחר