היה היו שלושה נערים שלא פחדו מכלום. לא מישמעאלים, לא מעמלקים, לא מפלסטינים, לא מאבא ואמא, לא מהירח המלא של אמצע החודש, (שכידוע עושה לאנשים ולזאבים דברים מוזרים בראש), ולא מנהגים שיכורים אחרי בילוי של יום חמישי. טוב, זה היה בלב השטחים, במקום שנקרא "צומת אלון שבות". שם החבר'ה מתמסטלים מחומרים אחרים בכלל. ואז תפס הטְרִיוֹ טרמפ, נחטף ונעלם בשדמות בית לחם.
ולמה אני מספר לכם שוב את מה שאתם כבר יודעים?
כי ההיסטריה הלאומית וההתפרעות הביטחוניסטית חסרת הפרופורציות – שכללה כמובן גם כמה חיסולים מהירים – נועדה להזכיר לכם שגם אתם חטופים. אתם. אני. אנחנו. כל המדינה הזאת בעצם. מדינה שלמה נחטפה על ידי חבורת חייזרים והפכה ליישות קוסמית חסרת מסלול וכיוון.
ומכיוון שהעולם האנטישמי כולו נגדנו אף אחד לא ישלם תמורתנו כופר. לא נורא. כבר התרגלנו.
נב.
שיחזרו חיים ובריאים, אינשאללה. וגם אנחנו.