יבוא יום, והוא לצערי קרוב מאד, שבו יקרא בתל אביב רחוב על שמו של אריאל שרון. ואולי יותר מרחוב אחד.  אני מניח שחברי ועדת השמות העירונית לא יפקפקו לרגע אם ראוי להנציח את זכרו של איש הדמים הזה ברחוב, כיכר, שדרה או טיילת. ומן הסתם לא יעבור זמן רב עד שהשם "אריאל שרון" יתנוסס גם על קיר בית ספר, שער של מכללה, לובי של נמל תעופה ומכון בינלאומי ללימודים אסטרטגיים.  העובדה שאריאל שרון גרם כל כך הרבה צער וכאב לכל כך הרבה אנשים, שהאלימות היתה העניין המרכזי בחייו, ושאת מטרותיו הפוליטיות הנפסדות השיג באמצעות כזב ושקרים, לא רק שלא משנה לאף אחד אלא אפילו מרוממת את האיש למעמד של דמות מרכזית, אהובה ונערצת באתוס הציוני.  אני יוכל לנחש כי הישראלי שיגור ברחוב אריאל שרון 82 למשל, ייזכר באיש החביב, עב הבשר, בחיבה נוסטלגית. הדם שנשפך כבר מזמן דהה והלבין.

אבל אתם יודעים מה – אני מוכן להשלים עם הגזרה הזאת. אישים גרועים לא פחות משרון, ואולי אפילו נקלים ממנו, כאלה שהיו גם טיפשים מטופשים ובטיפשותם הובילו לאסונות מחרידים שעדיין לא התאוששנו מהם, זכו להיות מונצחים ברחובות, בשכונות ובמרכזי תרבות.  ככה זה בשטעטל.

וכעשיו אני בעצם מגיע לפאונטה: לפני שבוע, במוזיאון ישראל, בתערוכה המוקדשת למפעלי הבנייה של הורדוס, פגשתי במקרה את חיה שיזף, ותוך כדי השתרכות בתור אל תוך מלכודת התיירים התרבותניקית הזאת, היא סיפרה לי שאולי תכהן כנציגת סיעת מרץ בוועדת השמות של עיריית גבעתיים. מיד ביקשתי ממנה שתתבע את עלבונו של הורדוס. עם ישראל המחדש בארצו – כך טענתי –אינו שש להנציח את שמו של האיש הזה ברחובותיו.  כך קרה שהמלך הורדוס, אוהב הארץ שפיאר אותה במפעלי בנייה שאפתניים, אנין הטעם והדקדקן, יהודי שומר מצוות, פוליטיקאי מוכשר שהצליח  לשמור את ממלכת יהודה שלווה ומשגשת בתוך הפָּקס-רוֹמָנה, ובעיקר – האיש שבנה את בית המקדש השלישי (!!!!!!) כן, בית המקדש ההוא, המתחם הארכיטקטוני הגרנדיוזי שיהודים עד היום בוכים על הקיר המערבי החיצוני שלו  – הורדוס לא זכה עד היום אפילו לא לסמטה מושתנת בתל אביב. יכול להיות שאני טועה. יכול להיות שדווקא לאיזה שביל נידח, הוא כן זכה. חיפשתי ומצאתי שיש איזה רחוב הורדוס אחד בטבריה. וכמובן בקיסריה, ואולי – העניין הזה לא לגמרי הובהר לי – גם בירושלים (באמת, תודה רבה). אבל הורדוס בוודאי לא מתחרה בדמויות פופולאריות אחרות בעלות שמות פחות מצלצלים.

הרי לכם חומר למחשבה: איזה חשבון לא סגור יש לנו עם המלך הורדוס?זה שאביו היה גר (לא סובלים זרים, במיוחד כשהם מחליטים להיות יותר יהודים מיהודים), זה שרצח את אשתו? (זה באמת נורא, אבל דווקא על שמה יש רחוב מאד נחמד בתל-אביב) הרג שניים מילדיו? שבנה בריכת שחייה פרטית בוילה שלו בואדי קלט? על מה בדיוק אנחנו מתחשבנים איתו?

ואם אנחנו כבר מדברים על זה – שמתי לב שגם לזכרו של הסופר וההיסטוריון החשוב יוסף בן מתיתיהו (מצידי גם פלוויוס יוספוס זה בסדר)  שראה במו עיניו כמעט את הרס מפעלו הגדול של הורדוס, אין כמעט התייחסות במרחב העירוני.

הלו, לא הגיע הזמן?