"בזוי יהיה הנסיך אם ייחשב הפכפך, קל דעת, רכיך, פחדן, הססן. מדברים אלה על הנסיך להישמר כמו שספן נשמר משרטון, ועליו לפעול כך שבמעשיו יראו בני האדם גדולה, עוז כובד-ראש, גבורה. "*
כך כתב ניקולו מאקיאוולי, בחיבורו "הנסיך", ספר הדרכה לשליטים מצליחים, שהתפרסם בפירנצה בשנת 1532 ומאז כידוע, מעולם לא איבד את תוקפו, גם לא כאן, בדמוקרטיה העצבנית שלנו, שמתרגלת את משחק הפתקים בדחיפות גדלה והולכת.
ובכל זאת, במה דומה פקיד שמקבל את ניהול ממשלת ישראל למשך ארבע שנים בתוקף רצונם של כך-וכך מצביעים בהליך ידוע מראש, לבין דיקטאטור קטן באיטליה של אמצע המאה ה-16? ובכן, דבר ראשון בצורך שלו להיראות – כפי שמציע מקיאוולי – גדול מאחרים, גיבור, כבד-ראש, ואמיץ. *
או בעצם – בדיוק להיפך. שהרי דווקא היעדרן הבולט כל כך של סגולות אלו אצל בנימין נתניהו הוא זה שגורם לו להיות האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. או ליתר דיוק, הנסיך המתאים ביותר לנסיכות השטעטל שלנו.
קטנוניותו למשל, תכונה נפלאה כל כך שמוסיפה עוד ועוד נפח וגובה לאגו הקולקטיבי שלנו. פחדנותו – תכונה טובה וחשובה ביותר שבזכותה אנחנו ניצלים (בינתיים) ממלחמת גוג ומגוג האיראנית. קלות הראש – עוד סגולה נאה שמאפשרת ללבות גזענות ושנאה, להגיד דברים והיפוכם, ולטעון טעוני הבל, או בקיצור, היכולת לגרום לנתינים הזדהות רגשית. מחסור מוחלט של גבורה – כלומר העדר טוטאלי של איזשהו חזון מדיני, מה שעושה את נתניהו לרב-אמן בתחום אשליית הזמן ומאפשר לו לשכנע את בוחריו שהם צעירים לנצח. לא לחינם הם קוראים לו "הקוסם". אולי יום אחד הוא גם ילמד אותם לעוף מעל לתהום שפעורה מתחת רגליהם.
ויווה הנסיך!
*תרגום: גאיו שילוני
כמה נכון – משחק הפתקים היקר והמפתה